איך התלהבתי מיוסי עמיסוֹן (בן עמי) שהוביל אותנו ביד רמה ובזרוע נטויה, למסע בארץ חדשה, רק בת מיליון שנה.
כשחזרתי מאיסלנד חיפשתי ומצאתי בספרייתי את הספר “מסע אל בטן האדמה” מאת ז’ול ורן והתחלתי לקרוא בשקיקה. הספר מתאר במדויק את הטיול שלנו.
יוסי עמיסון הוא הפרופסור לינדברוק ואני – אקסל, התלמיד התם, העצל וקטן האמונה. המשלחת המדעית שלנו, מונה כעשרים ויותר סקרנים ונכנסת בעקבות הפרופסור דרך לוע הסנייפלסנס אל בטן האדמה, אל מתחת לאוקיינוס. שם, בחשיכה מוחלטת, נתקלות רגלינו בטרול מאובן ואנו פוצחים בשיר “אנו נושאים לפידים… ומי אשר לב לו הצמא לאור…”. הכל מהפחד. מתחת לפני האדמה, אנו ממששים משושים עם קוורץ ועם זהב. נטיפי לבה ניצבים כנרות הבדלה וצללינו מתנועעים על הקירות כמו בתיאטון צ’כי. בס”ד יצאנו בשלום והמשכנו לטפס אל המפלים והבתרונות.
עמיסון, מלבד היותו צעיר תמיר ונאה למראה, הוא ידען גדול בכל מה שנוגע למדעי כדור הארץ ומחוצה לו. הוא גיאולוג, מינראלוג, גלציולוג, מורפולוג, ביולוג, זואולוג ומגיע לו כל תואר שמסתיים ב”לוג”. כן, אפילו קצת פסיכולוג. עובדה שלא הספקתי להיות מדוכדכת בטיול אפילו דקה.
הלכנו אחריו באש ובמים (אשכרה). באין שמש ובגשם. מזג האוויר שמח לקראתנו והראה לנו פנים יפות. גם הטמפרטורות עלו לקראת בואנו מארבע לשבע. את כל מה שהבטיח לנו לפני הטיול – קיים.
עמיסון הוא מנהיג, מוביל ארצי. אודין של הטיולים. הוא יודע להסביר כל תופעה גיאולוגית משונה באופן נהיר ומושכל, תוך הדגמה על אצבעותיו ומטבעותיו. הוא יודע המון מילים באיסלנדית, שפה שממציאים על המקום, ויש לו גם חוש הומור בולט. הוא חקיין מעולה, מדביק שמות דגול ובקי בספרות ושירה נורדיות. הוא סנורי טורלסון ב’, או ארנה סאקנוסם ג’וניור, אילו היה מועמד לבחירות לראשות הממשלה או לראשות כלשהי, הייתי מצביעה עבורו בלי לחשוב פעמיים. הוא שלימד אותנו שאיסלנד השפיעה על התרבות האזורית כמו שיוון ורומא השפיעו על הארצות סביבן. הוא שהסביר לנו שכאן השתמרה מורשת הגזע הטווטוני והמיתוסים המקומיים בעזרת מספרי הסאגות והמשוררים. הוא שסיפר שמכאן יצאו הוויקינגים לגלות את גרינלנד וסללו את דרכו של קולומבוס לאמריקה. ואנחנו האמנו לו.
מה ידעתי קודם על אצות, בזלת, גייזר, דימבורגיר, הֶקלה, וואטאן, זהר צפוני, חבלי ארץ, טרול או יוקול? שמץ של מושג ועכשיו אני יכולה להרצות עליהם. על מה חלמתי לפני שיוסי לימד אותי מהו פֶּשֶט, פומיס, פאפין ופיסורה? Niente ועכשיו אני מדברת עליהם מתוך שינה.
אוי, איסלנד, ההיית או חלמתי חלום?
איסלנד היא מתנה שהעולם קיבל. ארץ-אי עם איכויות בלתי רגילות. קודם כל, אין בה אנשים, אז אפשר לשמור על סדר וניקיון ולהגן על הטבע ואני בונה על זה שהאיסלנדים המעטים שגרים בה יפסיקו בקרוב לאכול את הכבשים והדגים שלהם (כי כמה אפשר) ואזי זאת תהיה אחת הארצות לדוגמא אם לא ה-.
שנית, במקום אנשים יש בה הרי געש, קרחונים ומפלים בריכוז כל כך גדול, שאם יושבים בלגונה כחולה או על שפת גייזר ומתחממים, אפשר לראות מסביב הכל בלי לזוז. שלישית, בין הרי הגעש והמפלים יש שבילים. אם במשך שבועיים, הולכים בשבילים אחרי יוסי, עשרה קילומטר בכל יום, וכבר לא רואים בעיניים, אי אפשר שלא לחשוב שהוא אל נורדי. הוא מוליך אותך עד לפסגת היופי וההוד הקדומים ומחזיר אותך לאוטובוס עם נפש מטוהרת וחוויות אקסטרה אורדינריות כל יום מחדש.
רוצו בעקבותיו לאיסלנד לפני שתימס.
ניבה, קבוצת מטיילים באיסלנד, יולי 2018
