יום העצמאות של איסלנד

“תקופת ההתיישבות” באיסלנד

התיישבות משמעותית ראשונה באיסלנד החלה לקראת סוף האלף הראשון, בתקופה הנודעת עד היום בהיסטוריה של איסלנד בשם “תקופת ההתיישבות”. ראשוני המתיישבים היו ויקינגים נורווגים (שברחו מגזרות השלטון בארצם, ובעיקר הגיוסים הנרחבים שמהם לא היו הבנים חוזרים הביתה) ומתיישבים קלטיים (סקוטים ואירים). על פי המסורת המקומית, כפי שהיא כתובה בלאנדנאומאבוק, ספר ההתיישבות, שגרסתו הנוכחית היא מהמאה ה־13, המתיישב הקבוע הראשון באיסלנד היה הויקינג אינגולפור ארנרסון (Ingólfur Arnarson) שהקים את נחלתו המשפחתית בסביבות שנת 870 לספירה באזור שלימים יהיה רייקויאק, עיר הבירה של איסלנד.

 

 

המתיישבים הקימו מוסדות שונים ובהם אספה מתמדת הקרויה “אלת’ינגי”  (משמעות השם – כל הדברים, All things). זהו שמו של הפרלמנט האיסלנדי עד היום. למעשה, זהו הפרלמנט הוותיק ביותר בעולם, אשר הוקם עוד בשנת 930. הפרלמנט התכנס בכל קיץ בת’ינגווליר ועסק בחקיקת חוקים, יישוב סכסוכים ומינוי מושבעים לדיון בתביעות. החוקים שנקבעו באסיפה לא הועלו על הכתב, אלא נשמרו בעל פה בידי לגסגוּמאד’וּר (lögsögumaður), שמשמעותו המילולית – “דובר החוקים”. לא הייתה רשות מבצעת מרכזית והיה קושי לאכוף את פסקי הדין.

 

 

איסלנד תחת שלטון זר

במאה ה־13 סבלה איסלנד ממלחמות בין השבטים. מאבקים אלה התפתחו לכדי מלחמת אזרחים, שבאה לידי ביטוי בקרב אחד גדול בשנת 1262, בה נספו כמה מאות לוחמים מבין תושבי האי, שמנה באותם הימים כמה אלפי נפשות. אי יכולתם של השבטים להגיע לידי הסכמה הביאה אותם לקבל את ריבונותה של נורווגיה על האי. 

בשנת 1264 נחתמה “האמנה הישנה” שאיחדה את איסלנד עם בית המלוכה הנורווגי. כ-130 שנה לאחר מכן,  בעקבות איחוד קאלמאר (1397),  שאיחד את שלוש הממלכות דנמרק, נורווגיה (כולל איסלנד, גרינלנד, איי פארו והאיים שטלנד ואורקני) ושוודיה (לרבות חלקים מפינלנד המודרנית) תחת מלך אחד – עברה איסלנד לשליטת דנמרק. תחת שלטון זה נותרה איסלנד גם לאחר פירוק איחוד קאלמאר (בשנת 1524), כחלק מממלכת דנמרק־נורווגיה.

ב־1602 נאסר על איסלנד לסחור עם כל מדינה פרט לדנמרק. מונופול זה נמשך עד לשנת 1854, והביא לקפאון בכלכלת האי. ב־1660 בעקבות הפיכת המלוכה בדנמרק לאבסולוטית נאלצו תושבי איסלנד לוותר על מעט האוטונומיה שנותרה להם. בשנת 1814 נחתם חוזה קיל, במסגרתו נפרדו ממלכות דנמרק ונורווגיה. דנמרק המשיכה לשמור על איסלנד כשטח חסות.

ההתעוררות הלאומית באיסלנד

במהלך המאה ה־19 החלה להתעורר התודעה הלאומית בקרב תושבי איסלנד, בעקבות התמורות הלאומיות שחלו באותה התקופה באירופה כולה.

יון סיגורדסון, JON SIGURDSSON, הקים תנועה הקוראת לעצמאות האי, הוביל את תנועת איסלנד השקטה ועשה רבות למען התנועה אשר הביאה בסופו של דבר לעצמאותה של איסלנד. סיגורדסון, אדם מלומד, אמפתי ונדיב, בילה רוב חייו בדנמרק, שם קנה לו ידידים רבים, זכה לכבוד ולפופולאריות גדולה בקרב האיסלנדים והדנים כאחד. הוא נחשב עד היום לאחד מגדולי המדינאים והמנהיגים של איסלנד .

כחלק מהמאבק לעצמאות הוקם מחדש בשנת 1843 האלת’ינגי, אשר בוטל ע”י דנמרק ב-1800. הגוף החדש טען לרציפות עם האלת’ינגי מימי הקהילה, וביקש את סמכויותיו.

 

 

בשנת 1874 העניקה הממשלה הדנית לאיסלנד שלטון פנימי מוגבל, וב־1918 הפכה איסלנד למדינת חסות עצמאית וריבונית בנושאים הפנימיים, אם כי יחסי החוץ וההגנה נותרו בשליטת הדנים, והמלך הדני נשאר ריבון של האומה.

בתקופת מלחמת העולם השנייה התבססו הבריטים באיסלנד כדי למנוע מהגרמנים (שכבשו את דנמרק) להשתלט עליה. מצבה של דנמרק תחת הכיבוש הגרמני מחד גיסא, והתמיכה שקיבלה איסלנד מארה”ב ואנגליה מאידך גיסא הקלו מאוד על האיסלנדים להודיע על עצמאותם כבר בראשית שנת 1944. לאחר מלחמת העולם השנייה נמנתה איסלנד עם המדינות המייסדות של האו”ם ונאט”ו.

 

הכרזת העצמאות של איסלנד

כאמור, איסלנד זכתה לעצמאות בינואר 1944, אך החורף, בעיקר באיסלנד, אינו זמן מתאים לחגיגות.

וכך בחרה איסלנד, המדינה הטריה, לדחות את הכרזת העצמאות שלה לקיץ, לתאריך 17.6.

מועד זה, הקרוב כדי 4 ימים ליום הארוך ביותר בשנה (21.6) הוא בעל משמעות נוספת לתושבי האי – זהו תאריך יום הולדתו של יון סיגורדסון, המנהיג המיתולוגי של האומה.

במועד זה נחגג עד עצם היום הזה יום העצמאות של איסלנד. זהו יום חופש בכל רחבי המדינה, והוא מצוין במצעדים, נאומים, טקסים, תחרויות ספורט, בידור וריקודים.

 

 

למידע נוסף על איסלנד

לפרטים נוספים אודות טיולי חבלי ארץ לאיסלנד

גלו עוד על טיולים מאורגנים בתאריכים קרובים – הטיולים הקרובים

לחזרה לדף הבית – חבלי ארץ טיולים מאורגנים

הצטרפו אלינו גם בפייסבוק