ביום 23.1.1973, לפני 46 שנים בדיוק, נולד הר געש חדש באיסלנד, “הר האש” (אלדפל – Eldfell).
לא קלה היתה הלידה. היא ארכה כמעט חמישה חודשים, לוותה בהרס רב והתחילה בצירים כואבים במיוחד – 12 שעות אשר במהלכן פרצו מבטן האדמה כמויות בלתי נתפסות של כ-30 מיליון טון לאבה, אפר וולקני ופצצות געשיות בעוצמה וחום אדיר. כל זה קרה באי היימאי (Heimaey), האי היחיד המאוכלס בקבוצה של 15 איי ווסטמן, הנקודה הדרומית ביותר של איסלנד.
זהו סיפורם של 5,300 תושבי האי שהתמודדו בגבורה מול עוצמתו של הטבע ויכלו לו בזכות עירנות, סולידריות, החלטות נחושות ואומץ לב. תושבי האי איבדו אמנם מאות מבתיהם אך לא נפש אחת, ולאחר שהר הגעש שָקַט – הם כינו אותו בשם “הר האש” (אלדפל) ובנו לצידו מחדש את חייהם באי המבודד.
התפרצות געשית
עמוק בבטן כדור הארץ, בטמפרטורה גבוהה של אלפי מעלות צלזיוס, מצוי חומר סלעי מותך – מאגמה. צפיפות המאגמה נמוכה יחסית לסלעים של קרום כדור הארץ, ולכן היא נוטה לעלות כלפי מעלה. כאשר נחסמת דרכה על ידי סלעי הקרום, מתחילה המאגמה להצטבר וליצור מאגר הנקרא תא מאגמה. תא מאגמה מלא יוצר לחץ רב על הסלעים המקיפים אותו, וכאשר נוצרים בהם סדקים – הם משמשים צינורות הזנה שדרכם פורצת המאגמה אל פני השטח. התהליך הזה, שבמהלכו פורצת מאגמה מסדקים בקרום כדור הארץ אל פני השטח – הוא התפרצות געשית.
קיימת סכנה רבה בהתפרצות געשית, בעיקר לאוכלוסיה הסמוכה להר הגעש. התפרצות געשית מלווה, על פי רוב, ברעידות אדמה בעוצמות שונות, הגורמות להתמוטטות חלקים מהר הגעש ולמפולת של קרקע וסלעים. רעידות האדמה פוגעות במבנים קרובים ומחלישות את תשתיתם. כמו כן, במהלך התפרצות געשית נפלטים מהר הגעש ומסביבתו חומרים רבים: לבה, פצצות געשיות, גזים רעילים ואפר געשי. הלבה עשויה לזרום במתינות במורד הר הגעש או להתפרץ במזרקות-אש היורקות טיפות לוהטות למרחק רב. פליטת חומרים אלה מהווה אף היא סכנה לאוכלוסיה הקרובה.
למרבה הצער, אין בידינו היום כלים מדעיים המאפשרים לחזות התפרצויות של הרי געש בטווח הרחוק. אולם, הרי געש רבים מראים סימנים מקדימים בטרם התפרצות – התנפחות של לוע ההר, רעידות אדמה קלות או יציאת גז או עשן בכמויות קטנות. עירנות לסימנים אלה היא שהצילה את תושבי האי היימאי בשנת 1973.
“השטן קרע את האדמה”
“הבטתי במעלה הגבעות וראיתי ניצוצות שנראו כאילו הם עולים מארובה של בית, הם המשיכו לצאת כמו מעיין של אש ואז הבנתי שמשהו אחר קורה. תוך כמה רגעים היה פס של אש מראש הגבעה כל הדרך אל הים. זה נראה כאילו השטן בעצמו קורע את האדמה, עם לפיד בוער. ראיתי את האש מתקדמת לעברנו במהירות רבה, בדיעבד גיליתי שהאדמה נפתחה והבקע מתוכו יצאה הלבה היה לבסוף באורך של כמעט שני קילומטר, כמו האורך של כל האי שלנו.”
כך סיפר לטלוויזיה האיסלנדית פאול זופוניאנסון, תושב היימאי והראשון שהבין, באישון ליל, מה מתרחש. פאול לא בזבז רגע. באמצע הלילה הוא כינס ישיבה בהולה, בה הוחלט לפנות מיד את כל אוכלוסיית העיירה. תוך שעות בודדות, במבצע מורכב שאזרחים רבים לקחו בו חלק, בקור הלילה של ינואר באיסלנד, הועברו 5,000 בסירות דיג לחוף מבטחים. 200 איש בלבד, כבאים ומתנדבים, נשארו באי בניסיון להציל את הבתים ובעיקר את הנמל של היימאי – עורק החיים של האי הקטן.
“היו כל הזמן התפרצויות. זה המשיך ככה עוד ועוד. בהתחלה הרוח נשאה את האפר הוולקני הרחק מהעיר ובתי האנשים. אבל ביום השלישי השתנה המזל שלנו. האש החלה לנשוב מהמזרח ותוך שבוע חצי מיליון טון של אפר וולקני כיסה את העיירה. כשהסתכלתי, האי כולו נצבע בשחור.”
“חשבתי שזה הדבר הגרוע ביותר שיכול לקרות. שאי אפשר לעשות דבר כדי להציל את היימאי, את הבתים שלנו. נחלי לבה בוערת גלשו לעברנו. ראיתי איך הכל נשרף, נדחף ונהרס ע”י הלבה. ראיתי איך מהבית שלי לא נשאר שום דבר. לא יכלתי להציל אותו. אבל הגרוע מכל עוד היה לפנינו. הלבה פנתה וזרמה באופן חסר רחמים אל עבר הנמל. וללא הנמל – לא תהיה היימאי. הבנו שהמלחמה העיקרית המשותפת לכולנו היא הנמל. ראינו שהלבה מתקררת מהר מאוד כשהיא נתקלת במים קרים והתזנו עליה מים מכל צינור שמצאנו. במשך שבועות נלחמנו בה ובסופו של דבר ראינו איך הלבה הופכת לסלעי בזלת ובמקום להרוס לנו את הנמל היא בעצם, בעזרת הסטת הכיוון שלנו, בנתה חומה שמגנה עליו. הנמל ותעשיית הדיג ניצלו. אני לא יכול לתאר במילים את התחושה. היינו מאושרים. הרגשנו שהצלנו את האי שלנו, שבסופו של דבר ניצחנו והמשפחות שלנו תוכלנה לחזור לאי.”
לפתח הר געש
החיים בהיימאי שבקצה הדרומי ביותר של איסלנד השתנו ללא הכר ב-23 לינואר 73′ כש”הר האש” נוצר והתפרץ. 400 בתים נהרסו לחלוטין, אך רוחם של תושבי המקום לא נשברה. הם נלחמו בלשונות האש בכל אמצעי שעמד לרשותם והצליחו להציל את הנמל, מקור הפרנסה העיקרי של האי ועורק החיים הראשי בו.
לאחר חצי שנה, כשההתפרצות הארוכה והקשה הסתיימה, חזרו התושבים לאי הקטן בתחושות מעורבות. הם בנו בתים חדשים, הקימו משפחות ובחרו להמשיך את חייהם בהיימאי. ומי שתוהה מדוע דווקא שם, תחת לועו המאיים של “הר האש”, מוזמן לחפש את התשובה בשירו הנפלא של דן אלמגור – לפתח הר געש.
לפתח הר געש | מילים: דן אלמגור, לחן: דני ליטני
כשאתה קורא בעיתונים
על התפרצות הר געש בסיציליה
על קבורתם של שני כפרים שלמים
בניקרגואה בצ’ילה או בהודו;
כשאתה קורא בעיתונים
אתה שואל את עצמך מדוע?
מדוע זה שבים האיכרים
דווקא למדרונות אשר בגדו?
מדוע זה אינם נסים משם,
ומחפשים מקום יותר בטוח,
שבו יוכלו, סוף סוף,
לחיות בשקט
אחת ולתמיד?
הרי אחת לכל כמה שנים –
כך בפרוש כתוב בעיתונים –
שוב תתפרץ הלבה מן ההר
ותאיים לקבור את כל הכפר.
מדוע זה לחזור הם מתעקשים?
מדוע את הכפר אינם נוטשים
אחת ולתמיד?!
יש לפעמים, אתה פוגש תייר,
והוא שואל: אמור נא לי, מדוע –
מדוע מתעקשים אתם לחיות
דווקא לפתח הר הגעש?
הרי ניתן למצוא עוד בעולם פינות שקטות,
ללא עשן ורעש,
ואדמה מוצקת וטובה
שלא תרעד מתחת רגליכם.
מדוע זה אינכם זזים מכאן,
ומחפשים מקום יותר בטוח,
שבו תוכלו לחיות, סוף סוף,בשקט
אחת ולתמיד?
הרי אחת לכל כמה שנים –
כך בפרוש כתוב בעיתונים –
שוב מתפרצת הלבה מן ההר
ומאיימת שוב על כל הכפר.
מדוע זה אתם כה מתעקשים,
מדוע את הכפר אינכם נוטשים
אחת ולתמיד?
נכתב על ידי גיל פז, מדריך “חבלי ארץ ” לאיסלנד
לפרטים נוספים אודות טיולי חבלי ארץ לאיסלנד
גלו עוד על טיולים מאורגנים בתאריכים קרובים – הטיולים הקרובים
לחזרה לדף הבית – חבלי ארץ טיולים מאורגנים
הצטרפו אלינו גם בפייסבוק
